קיימת הזנחה ניכרת בספרות האקדמית המקצועית באשר להבנת תרומתו הספציפית של האב לנפשו (mind) ולהתפתחותו הרגשית העתידית של ילדו. אילו הייתה הבנה זו רצינית ומקיפה, הייתה וודאי תורמת תובנות רבות באשר לכמה מהסוגיות החברתיות-פוליטיות החשובות, הדוחקות ומעוררות המחלוקת ביותר של ימינו. היא הייתה מספקת הבנה טובה למדי באשר לסוגיות העוסקות בהיקשרות מינית ובזהות משפחתית. היא הייתה תורמת תובנות רבות באשר להבנת המניע המדרבן את שאיפות הפוליטיקאים )ולא רק של פוליטיקאים( ואת הצורך שלהם בהכרה. יתר על כן, היא יכלה להרחיק לכת במתן הסבר לרווח העילאי שחשים אנשים כמו ואנונו מישראל או סנואודן) Snowden( מאמריקה, יחד עם רבים אחרים חשובים פחות הלוקחים את החוק לידיהם. אילו הייתה התייחסות מקיפה לנושא עצמו, הוא יכול היה, ואכן היה, מוסיף מאות מאמרים ועשרות רבות של כרכים למדפיה של כל ספרייה המוקדשת למדעי ההתנהגות.
הייצוג המורפולוגי של התפתחות זו באישיות היא נוסחת אצבעות בה האצבע המורה קצרה יחסית לאמה. אם זה קיים, אי אפשר לפספס את זה.
המטפל ייתקל בתסמונת זו רק בצורתה הקיצונית ביותר – תחושה עמוקה של בידוד וניכור, שלמדנו לזהות כ"דחייה בתוך קבוצת השווים" (שאינה הנושא של מאמר זו). בדומה מאוד לאישיות הנרקיסיסטית שלעולם לא תבקש את התערבותו של מומחה מקצועי להתנהגות, כך גם בעליה של היסטוריה הורית מבלבלת זו אינם מרגישים שמשהו אינו כשורה אצלם. בעניין זה אציע מעט יותר ממבוא ליסודות הבסיסיים – אבני הבניין הראשוניות – של תסמונת החסך בקשר אב. אני מתנצל מראש על כך שאותיר את ביטוייה המורכבים יותר לכושר ההמצאה היישומי של הקורא.
כאשר ההתפתחות הקוגניטיבית של התינוק לאט לאט מאפשרת מודעות לעולם גדול יותר של חוויות ורשמים, הדמות המרכזית בנוף חדש זה של חפצים וצבעים היא זו של האב. עד כה, הידע היחיד שלו על העולם היה דרך חוויות הגוף הממוקדות באם (גם אם האב היה זה שטיפל באופן פעיל בתינוק בשלב זה, זה לא משנה). אך כעת הוא מגלה כי האדם הפיזי שהינו אביו הוא דמות מרכזית המושכת את תשומת לבו. מלבד האב, אך באותו ממד שבו נתקל באביו לראשונה, הוא מגלה את כל האחרים.
במסגרת החוויות האוטו-ארוטיות המוקדמות ביותר של התינוק, ההיקשרות, תחושת ההתקשרות ותחושת ההכלה המוחלטת על ידי האם, הייתה כמעט לחלוטין פונקציה של חוויות הגוף הפנימיות שלו. הוא ידע את האם דרך חווית העצמי האורגני שלו – למעשה האופן שבו קולה, מגעה, חום גופה ,הטיפול הפיזי שלה, ההאכלה שלו וכל הדברים האחרים, עיצבו זאת.
זה משתנה די מהר, אך עם זיהוי הממשות הפיזית שלה וקישורה לחוויות פנימיות אלה, התינוק נתקל גם באביו, המשמש גשר לעולם החברתי החיצוני שלו. בשונה מהאם, האב צץ מתוך ממד שחיצוני לחוויות הגוף הפנימיות ולחוויות העצמי האורגני שלו שהיו לו עד כה.
חוויות האם המוקדמות הללו, יחד עם הממשות הפיזית החדשה של האם, בדרך כלל מעניקות לילד את הידע על תרומתה לביטחון הפיזי שלו ולרווחתו הרגשית. אך כעת, עולמו התרחב במידה ניכרת .יחד עם האם הוא מגלה גם את האב, וחוויות העולם העתידיות של הילד הופכות לפונקציה של ההתערבות של שניהם בחייו.
עד גיל 2 לערך ,הילד חייב לרשום מספר חוויות אב ספציפיות מאוד. בהקשר זה לא סתם נתאר את הדברים שיהיה נחמד שיקרו לילד, אלא נציג את החוויות כצרכים בעלי חשיבות קריטית. החוויה הראשונה מתוך אלה תהיה ההזדהות המוקדמת מאוד והבלתי מוגבלת של האב עם ילדו. לאחר מכן ,תהיה זו המוכנות העמוקה שלו לשלב את קיומו של הילד עם קיומו שלו. התנהגויות אלה אינן מגיעות כ"נוסחה" מודעת שהאב מיישם באופן כפוי ביחסיהם. הילד ידע זאת מגוון קולו וכל פעם שהוא רואה את דמותו שלו משתקפת בעיני האב. לבסוף, חייבת להיות אינטימיות פיזית נוחה ביניהם.
במידה שבה מאפיינים אלה נעדרים מיחסי הילד/אב... במידה שבה הם נמנעים מהילד... כך הילד יתעד את דחייתו הטבעית על ידי אחרים כנקודת התייחסות פנימית לעצמו. אדם זה יהפוך לאדם המתייחס לאחרים עם מידה ניכרת של זהירות. באינטראקציות החברתיות של אדם זה (למעט בקשרים הקרובים יותר ועם האנשים שבהם אמונו הוא הגדול ביותר) תחסר זרימה מסוימת. יחסו ירגיש מאולץ, מתגונן. עוד לפני שיגיע לבגרות, אדם זה יחווה תחושות היסוס, אי-ודאות, חוסר נוחות, ואפילו תחושת ניכור באינטראקציות החברתיות שלו. כאשר אלה באות לידי ביטוי ביתר עוצמה, אדם זה יחשוש מהאפשרות שיהפוך למוקד העוינות של אחרים. ייתכן גם שהוא יחוש עוינות כלפי אותם אנשים בדיוק .
למטבע זה ישנו צד נוסף. אף על פי שחוויות-אב אלה אינן מוכתבות גנטית, ניתן היה לנחש אחרת. כאשר הן נמנעות מהילד, הוא נוטה לפצות על חסרים אלה באופן כפייתי במסגרת חוויות עם הגוף שהינו למעשה שלוחה של האב, כלומר, של העולם החברתי הרחב יותר. על מנת לפצות על חסרים אלה - (ששווה לחזור עליהם) ההזדהות "האורגנית" של האב עם הילד, שילוב קיומו של הילד עם קיומו שלו והאינטימיות הפיזית הקרובה ,כמו למשל, שהילד נישא על כתפי אביו – אדם זה יהיה מונע בחלק ניכר מחייו על ידי יצר חזק לזכות במודעותם של אחרים בדרך כלשהי ולתעד את הכרתם העמוקה והכבוד העמוק שהם רוחשים לו. במקרים קיצוניים
יותר, הפיצוי עלול להופיע בצורת פעולה מסוכנת כלשהי שרק אדם עם מוסריות חברתית גבוהה היה נוקט בה. ישנן דוגמאות מצוינות רבות מרחבי העולם, שהבולטות שבהן הן אלו המתעמתים עם ביטחון מדינתם או מאיימים עליו באופן אחר כלשהו. בין אלה נכללים אנשים כמו מרדכי ואנונו מישראל ,ולאחרונה, אדוארד סנואודן מארצות הברית.
© כל הזכויות שמורות לדר. ארנולד הולצמן המכון לכירולוגיה פסיכודיאגנוסטית